השנים הראשונות

כשמות אביו מרחף ברקע, מיכה הצעיר החל מאבד עניין בבית הספר. פרלה ביטון, אמו, נשארה לבד עם עשרה ילדים, כשהקטן ביניהם היה בן שנה, הגדול בן 14.

מיכה החל לבלות את זמנו בחורשות הסמוכות לשדרות, חולם בהקיץ ומאלתר שירים בראש. כשאחת המורות דיווחה לאמו כי הוא לא מגיע לבית הספר, הדבר הדליק אצלה נורה אדומה. אמו קיבלה צוואה בלתי כתובה מאביו: "על הילד הזה צריך לשמור כדי שיגיע לאן שיגיע, צריך לטפח אותו , שלא ילך לאיבוד, מכל הילדים שלנו זה הילד שאת צריכה לשים לב אליו".

בתיווך עובדת סוציאלית הגיעה אמו של מיכה לבקר אצל הסופרת גלילה רון פדר ובגיל 10 עבר ביטון לירושלים להתגורר בביתה. במהלך התקופה בה התגורר בביתה של רון פדר, עמה יצר קשר חם שנמשך עד היום, הוא היה חוזר בסופי שבוע ובתקופות החגים לביתו בשדרות. החיים המשותפים עם ילדים אחרים ממנו לא היו קלים.

מיכה מספר : " הייתי הילד שהגיע ממקום אחר, מעיירה, שהתקבל למשפחה אומנת ובא ללמוד עם ילדים רגילים, חלקם ממשפחות עשירות בירושלים. זה היה מעבר חד, שדרות הייתה עיר מאוד נידחת. כשאמרתי את שמה   לתלמידים בבית הספר, הם לא ידעו היכן זה בכלל. במשך שלושה חודשים לא דיברתי עם אף אחד, הייתי בכיתה ואף אחד לא ידע מי אני."

על המפגש עם גלילה רון פדר מיכה מדבר בהרבה חיבה: "זה עניין של מזל. הגעתי למקום שנפל עלי מהשמיים. עם כל הנטיות המוזיקליות שלי, עוד בהיותי יוצר מגיל קטן, הגעתי לבית של יוצרת, כותבת ספרים . עם כל הכאב אני מאמין לחלוטין שדברים לא קורים סתם וידו של בורא עולם בעניין. אתה לא מבין את זה כשאתה ילד, אתה שונא את העולם כשאבא שלך נפטר, אבל מסתבר שבחיים גם באסונות גדולים יש ניצוצות של תובנות". אין לו ספק שאילו נשלח למשפחה אומנת שבה לא היה פוגש סופרת , לא היה מחזיק שם מעמד.

מיכה התגורר בביתם של משפחת רון פדר בירושלים עד גיל 14. האם האומנת , גלילה רון פדר,  סיפור חייו השפיע על סדרת הספרים הידועה "אל עצמי" . באופן טבעי , מיכה היה זה שביצע את שיר הנושא בסרט שנעשה על פי הספר הראשון והשני בסדרה.

לאחר ארבע שנות מגורים אצל רון פדר בירושלים, עבר מיכה לקיבוץ נצר סירני ושם חווה את אחת התקופות המאושרות בחייו. בקיבוץ הקים את הלהקה הראשונה שלו, להקת "ביש מזל", וגם חווה את ההתגלות האמיתית שלו. בדיוק כשהגיע לשם הושלמה במקום בנייתו של אולם מופעים שבו מיטב אמני הארץ ערכו חזרות למופעים. למיכה זה היה  בית ספר בכל הנוגע להפקה ולעיבודים מוסיקליים. "לא כל יום אתה רואה את שלום חנוך, יהודית רביץ, להקת 'דודה' , שלמה ארצי ומתי כספי מתאמנים מולך על הבמה".

מיכה היה נכנס לאולם בשקט בשקט, בזמן שהאחרים היו נכנסים ברעש וצלצולים והיו מועפים באותו הרגע. במשך תקופה מסויימת הכל עבד מצויין, עד שיום אחד מישהו התלונן 'למה רק לביטון מרשים'.

האמנים שהופיעו במקום קלטו שהוא מטורף על מוזיקה ולבסוף נתנו לו להשאר.

בצבא שירת בחיל הנדסה קרבית כשהמוסיקה מלווה אותו לכל מקום. לאחר שהשתחרר, חזר לירושלים, השלים בגרויות וכשהתחילה העבודה על הפקת הסרט "אל עצמי", עבר לתל אביב. לאחר שביצע את שיר הנושא לסרט, המשיך ללימודי משחק בבית הספר לתיאטרון "בית צבי". בשנה האחרונה ללימודים, נכנע לגעגועים לבית ולמשפחה. "היה לי מאוד קשה בתל אביב, אחד כמוני שבא מהדרום, מהכפר, שרגיל למשפחתיות שורשית וחמה, לדלתות פתוחות, היה לי קשה עם הניכור של העיר הגדולה." מיכה החליט לחזור לשדרות.

מגובה בחברו הטוב, עופר, שנפטר מסרטן לפני שלוש שנים, החלו השניים להופיע באופן אינטנסיבי. הייתה להם תיבת מקצבים ושתי גיטרות וביחד חרשו את הארץ תחת השם "איקס מיקס". שנתיים מאוחר יותר, כשהשניים חיפשו מקום מגורים שקט יותר משדרות אך עדיין קרוב למשפחה, עברו למושב נתיב העשרה.